השד הרואה ואינו נראה שקוראים לו תרבות ארגונית

תרבות ארגונית, מה זה בעצם?

זה כשמגיעים למשרד, ואומרים בוקר טוב לכולם, ומעדכנים אפילו מה נשמע.

זה כשאוכלים ארוחת צהריים יחד עם עוד עובדים, כי לאכול לבד זה מבאס.

זה כשמרכלים על המנהלת מאחורי הגב, ואז מתחנפים אליה בישיבה.

זה כשמחליטים על יציאה לתהליך מסוים, שברור לכולם שאף אחד לא הולך לבצע.

תרבות ארגונית היא כמו האופי של הארגון- הנורמות שהופכות אותו למה שהוא, מבפנים ולבסוף גם מבחוץ.

זה אמנם נשמע כמו מושג "קואוצ'רי" כזה, שאינו קשור לשום דבר פרקטי ממטרות הארגון, אבל התרבות הארגונית היא זו שתקבע לאן הארגון יגיע, כמו שהאישיות שלכם היא זו שתקבע אם תצליחו לפתח קריירה או להיות הורים טובים- בלי קשר לתעודות שעשיתם או איפה אתם גרים.

אם העובדים של הארגון לא מרגישים מחוברים לארגון, או שהם חולקים תרבות שבמסגרתה הם חולקים את המיאוס שלהם, את השחיקה שלהם, את התקיעות שלהם- סבירות גבוהה שהארגון לא יתקדם לכיוון חיובי. התרבות הארגונית צריכה להיות כזו שתומכת ביעוד של הארגון, כלומר הולמת את מה שהארגון בכלל מנסה לשרת.

ארגון שמקדם צדק חברתי, חייב להיות בתוכו- צודק.

ארגון המקדם שוויון חייב לשקף אותו ביחס לחבריו.

ארגון המקדם רווחים כספיים- חייב לתגמל את עובדיו באופן מתאים.

ארגון המבוסס על התנדבות, צריך להתאפיין בנדיבות.

כאן למשל משתלב יפה המאבק על ישראל כמדינה דמוקרטית- המגבלות עלינו האזרחים, והיחס אלינו, צריך לשקף את ערכי המדינה הזו כפי שנועדה להיות.

בדרך כלל, התרבות הארגונית היא שקופה לנו. דווקא ימי הקורונה עוזרים להבחין בנורמות והרגלים שהופכים לקיצוניים יותר נוכח המצב- לדוגמה צוות, שדווקא בימי הסגר לא מתקשרים זה עם זה והכל קורה רק דרך המנהל.

נסו לנצל את החזרה לשגרה ולשאול ברוח טובה- אילו דברים כבר לא שקופים עבורנו? באילו דפוסים ארגוניים הבחנו? האם זה מועיל למשימה שלנו, לארגון, או לא?