מה באמת חשוב?

היא היתה הרבה שנים בתנועה חברתית וחיה בקומונה. רגע, זה הסיפור שלי! אבל לא, האמת היא שזו מישהי שהגיעה אליי לקליניקה... לצד העולם שעבר טלטלה ושברון מול העזיבה הצורמת, צריך עכשיו לבנות את החיים מחדש... ולצד אלף שאלות טורדניות כמו "איך מתנהלים?" "מי החברים שלי?" ו"איפה אני גרה?" , אחת השאלות הצורמות ביותר היא, מה לעזאזל אני עושה כשאני לא בתנועה?

"שום דבר לא נראה לי חשוב", היא אומרת לי בפעם המאה. ובאמת, אני מכירה את התחושה. אחרי ניהול של פרוייקטים עצומים כבר בגיל 22, אחרי גיוס תרומות של מאות אלפי שקלים, הובלה של מאות אנשים ותמה בלתי נגמרת של שינוי ותיקון החברה- אחרי כל אלה, באמת קשה להבין מה חשוב.

כי אם אני רוצה לעצב תכשיטים, זה חשוב? ואם אני רוצה להיות שחקנית, זה חשוב? אם בא לי לעבוד בהייטק, זה פא***ג חשוב? ומה כבר חשוב???

אני מבינה מהניסיון שלי שאין דרך לצאת ממשבר ה"חשוב" בלי לעבור ישר דרך האמצע שלו. לעקור את המשמעות מהכל, כדי לתת משמעות חדשה. וזה לא משבר רק של עוזבי תנועות, זה משבר נפוץ מאוד גם אצל הורים, ואנשי חינוך, וכל מיני מנהיגים על כל סוגיהם. ובמקרה הזה, היא מבקשת לחזור להיות אמנית, ולי זה נראה כמו הדבר הכי חשוב שיש.

בצעדים עדינים, מנסות להתחמק ממלתעות הציניות, אנחנו מחלצות את כל מה שחשוב באמנות. את היופי, את ההרמוניה, את הנגיעה בלב האנשים, את השליחות שבביטוי המחשבה והנפש אל העולם, בגילוי הרגש החי ובשחרור הבושה. חשוב? וואלה חשוב...

מתחילות להבין יחד שהמהות של מה ש"חשוב" בעשייה שלה משתנה יחד עם השינוי המטורף שהיא עשתה, שהדבר היחיד הדומה לו הוא לצאת בשאלה. ה"חשוב" הוא לא מונח ארכאי ואבסולוטי – החשוב הוא בהכרה שלנו, את התרומה הייחודית שלנו לעולם, כפי שאנחנו יודעים לתת אותה ברגע הזה.

זה היה אחד התהליכים הראשונים שליוויתי, והוא עזר לי לגלות מחדש את המדריכה שאני, ולעשות שוב משהו באמת חשוב.