להפוך למשק בית כלכלי אחד

מתי היתה ה"חתונה" הכלכלית שלנו?

זה קרה לנו כשנולד לנו ילד.

הדבר הראשון שהפך להיות משותף בעל כורחו הוא הזמן.

פתאום כל זמן שאני הייתי עם נור, היה זמן שבו שחר יכל לעבוד.

כל זמן שאני השלמתי שעות שינה, הרגיש כמו זמן עבודה אבוד, זמן הכנסה.

מהרגע שנור נולד, הזמן הפך למשאב מוגבל.

ואז השותפות הכלכלית הפכה למוחשית. פתאום זה הרגיש מצחיק להתחלק חצי חצי בכל הוצאה, או לצפות ששנינו נכניס מהעסק את אותו סכום למשק הבית המשותף.

זה פשוט לא תאם את המציאות יותר.

וכמו מן מערבולת תובענית זה מיד השפיע ושאב לתוכו את כל שאר האלמנטים הכלכליים – הנכסים שלנו, החובות שלנו, העסקים שלנו, החסכונות שלנו. נאלצנו לפגוש את האמת הפשוטה, שהחיים שלנו משותפים כלכלית.

ואולי לזוגות מסויימים זה מובן מאליו, ואלי בדור של ההורים שלי זה ברור שכל הכסף הוא משותף כמו שזה ברור שאבא שלי פירנס ואמא שלי גידלה את הילדים במשך לא מעט שנים.

אבל כיום זה כבר לא המובן מאליו, שכל מאמצינו הפיננסים עד כה – לא תומכים יותר רק בהגשמה האינדיבידואלית שלנו אלא בדבר הגדול הזה, היישות השלישית – משפחה.

להיכנס להריון זו בחירה כלכלית.

זו בחירה להיכנס לשותפות הכלכלית הכי גדולה שאפשר, אם תשאלו אותי.

כזו שיהיה קשה לפרק גם אם נפרדים, כזו שבה כל הצרכים הכי אישיים מושפעים מהבחירות של האדם האחר

כזו ש"מקריבה", לכאורה, את כל עמל כפיי לטובת היצירה המשותפת והניצחית שלנו.

לכן אני חושבת שהכנה כלכלית ללידה היא לא רק תכנון של הוצאות, משכורות, וניצול זכויות,

ההכנה הכלכלית היותר משמעותית היא בשיח הזוגי, ביצירת היסודות לשותפות הכלכלית האדירה הזו שאנחנו נכנסים אליה, בבנייה של אמון ושפה משותפת על הכסף שלנו, שהולך והופך מכסף "אישי" לכסף משפחתי.