כשהשעון הביולוגי מתקתק, תכנון כלכלי נדחק לתחתית סדר העדיפויות

הוא אמר לי: "עד שלא תרוויחי 20 אלף שקל בחודש, אני לא עושה איתך ילד". ואני, הצעירה ממנו שרק סיימתי תואר, ורק פתחתי חשבון בנק, לא מבינה מי בכלל בעולם הזה מרוויח כזה סכום, ובטח שלא איך אני אמורה להרוויח את זה. ראיתי אנשים מסביב שעושים ילדים עם הרבה פחות ממה שיש לנו. החברות שלי אמרו - אולי הוא פשוט לא רוצה ילד, כי מי עושה תנאי כזה כדי להביא ילד לעולם? למרות האהבה, התחלתי לחשוב שזה לא ילך.

"אני מאד רוצה ילד", הוא הסביר, "ואני רוצה להיות אבא נוכח, לא כמו שאבא שלי היה עבורי. אם נעשה ילד עכשיו כשעדיין אין לך עבודה, אני כנראה אצטרך לפרנס את כולנו בעצמי".

לא חשבתי על זה עד אותו רגע. נכון שגרנו בדירה שלו, ונכון שהוא שילם עליי כמעט בהכל. אבל כשחלמתי על להיות אמא, הנושא הכלכלי נמחק לי מהמחשבה והנחתי שהעניינים פשוט יסתדרו. התנאי הזה, שהיה מעין פרובוקציה, החביא מאחוריו בקשה לעקרון פשוט יותר: שותפות כלכלית.

בן זוגי ביקש שנהיה אחראים ביחד על הכסף. הוא פחד שנתרגל לדינמיקה כלכלית שבה האחריות מוטלת רק עליו.

לקח לי זמן להבין איך נראית שותפות כלכלית, ולהיפרד מהאמונה המיסטית ש"יהיה בסדר", זו שרציתי לאמץ כדי להביא ילד לעולם מהר-מהר. כשהרהרתי בכל הדברים שחשובים לי, כמו בית מרווח, חינוך איכותי, ורמת חיים טובה, הבנתי שדברים לא פשוט "מסתדרים", וכאשר צד אחד מניח ש"יהיה בסדר" הוא בעצם זונח את האתגר, ומשאיר את השני לחשוב בחרדה: "איך נסתדר?".

ברגע שהתחלתי גם אני להתייחס לנושא הכלכלי, בן הזוג שלי נרגע. השתמשתי בכוח-העל שלי ופתחתי אקסל מפורט, בו חישבנו יחד כמה עולה לגדל ילד, וניסינו להבין איך אנחנו עושים את זה מבלי שאף אחד ירגיש משועבד. כשהסתכלנו על המספרים ביחד, אפשר היה להתקדם, גם בלי שהכנסתי 20 אלף שקל.

בתקופתנו יש שינוי מהותי באופן בו משקי בית מתנהלים; החלוקה אינה דיכוטומית כמו שהיתה פעם. יותר ויותר גברים רוצים להיות הורים מעורבים ושותפים בגידול הילדים, ונשים רוצות להיות מפרנסות. ועדיין, לפי הלמ"ס, בשנת 2022 מספר הנשים שעובדות במשרה חלקית הוא כפול ביחס לגברים (38% לעומת 14%).

תחת תקתוקו הרועם של השעון הביולוגי, יש נטייה לקחת כמובן מאליו את הנושא הכלכלי ואת השלכותיו, וזה תורם לשימור החלוקה המגדרית.

האב עובד שעות ארוכות שאחריהן עליו "להשתלב" בהתנהלות עם הילדים, ולאו דווקא כי הוא לא רצה להיות חלק ממנה, אלא כי ככה התעצבה המציאות ההורית עד כה. והאם, כמובן, עובדת בעבודה התובענית ביותר, אך נותרת "שקופה" כלכלית, ברורה מאליה, מבלי לקחת בחשבון את המשמעויות האפשריות מבחינה מקצועית.

חשוב להבין שהשותפות הכלכלית לא טמונה בכך שבני הזוג יעבדו בדיוק את אותה כמות שעות וירוויחו אותו סכום; זה לא עניין של שוויון. העניין הוא בכך ששני הפרטנרים יכירו ויעסקו בכספים, בהחלטות שעל הפרק ובהשלכות שלהן על הקיום הכלכלי המשותף.

בשיחה של שניכם, תוכלו להבין כיצד מתנהלים היחסים הכלכליים שלכם;

מי נושא לבד באחריות על תחומים מסויימים, ואולי היה רוצה לשנות זאת - ומי אולי רוצה להיות יותר מעורב, אבל מרגיש לא מוזמן לתחום. התאמצו להבחין במה שהפך למובן מאליו, ולראות איך השפיעה חלוקת התפקידים הכלכלית שהתעצבה ביניכם עד היום על ההורות ועל הזוגיות. יש לכם הזדמנות לבדוק אם אפשר לשנות את הדינמיקה שפיתחתם, כדי להיות יותר ביחד בזה.

בנוסף לכך, גבשו יחד מטרה שתהיה משמעותית עבור שניכם, כזו שתרצו לפעול לטובתה ולהיערך אליה כלכלית. סדר עדיפויות משותף יעזור לכם להרגיש שאתם לא לבד בסיפור הזה. התבוננו יחד על המשאבים שיש לכל אחד מכם, כמו מצב פיזי, זמן או פוטנציאל הכנסה, ונסו לראות מה תהיה הדרך הטובה ביותר להשתמש במשאבים האלה לטובת המטרה שהגדרתם.

אותו מסמך אקסל עזר לנו לראות יחד את הנתונים ולהבין מה חשוב לנו – חופשת לידה משותפת. כבר אז פתחנו חיסכון והתחלנו את החיים כמשפחה עם אוויר לנשימה שהספיק לכמה חודשים טובים. למדנו מה חשוב לנו ושאלנו מה כל אחד יכול לעשות בשביל זה, והפכנו לצוות כלכלי. רק אז יכולנו באמת להגיד, שיהיה בסדר.