כשמגיע תינוק חדש לעולם, הכל משתנה – ובמיוחד כשאת עצמאית בחופשת לידה. אין מישהו שיחליף אותך, אין תשלומים קבועים שממשיכים להיכנס, וההחלטות שאת צריכה לקבל לא דומות לאלה של שכירה. המאמר הזה מוקדש לכל עצמאית שחולמת על חופשת לידה ולא בטוחה איך זה אמור להיראות – כלכלית, רגשית ומעשית. תכנון כלכלי של חופשת הלידה בתור עצמאית אין לך את היכולת פשוט לצאת לחופשת לידה ולדעת שבסופה מחכה לך תלוש משכורת. צריך כאן תכנון כלכלי – שבו את משערת כמה זמן תרצי להמשיך את חופשת הלידה לאחר שלושת החודשים

לקוחה שלי חזרה מחופשת לידה עם חלום מקצועי חדש. יש חלומות שחייבים להתגשם, אבל איך?

קורה לא מעט שאנשים מתבלבלים בין הצורך להכניס כסף עכשיו לבין הצורך במימוש עצמי. זה לא קל לבחור לעבוד במשהו שאתה לא אוהב כדי "להציל" את עצמך.

זה לא עקרון בעיניי, להיות יקר. מי שבא אליי גם ידע לומר שאני לא יקרה בכלל, הוכחה מצויינת לטענה שלי. אני לא דוחקת באנשים להעלות מחירים כי מחיר גבוה זה אידיאל בעיניי, בכלל לא. אם אני שואלת מישהי, למה את לוקחת כל כך מעט? היא יכולה לענות לי בכמה תשובות: תשובה 1: "זה עקרון שלי ,אני רוצה להיות נגישה לכולם, ומעדיפה לשמור על המחיר נמוך ממחיר השוק" אוקי סבבה נשמע מעולה. עקרון חשוב. רק שימי לב שזה לא מכסה על חשש מלגבות כסף או תחושה של פיחות ערך לגבי מה שאת עושה. תשובה 2: "כן, אני יודעת

הלכתי לספרית שהמליצו לי עליה, לוקחת 150 ש"ח לתספורת. התאפקתי מאד אבל אחרי עשרים דקות של שיחה נפלט לי: "למה את לוקחת כל כך מעט?" העמקנו בשיחה על כסף ורגשות וכמה זה קשה להעלות מחיר ללקוחות וותיקות, נתתי מקום לחששות שלה. אחרי שנה באתי שוב להסתפר (כן זה לא דבר שאני עושה הרבה...) וכשזיהתה אותי אמרה לי:" אה, בזכותך העליתי מחירים!" שילמתי יותר כסף כמו גדולה ותהיתי אם זה משמח אותי או בעצם פחות, אבל עדיין המחיר הרגיש ממש הוגן ומתאים. עוד חוויה: הלכתי לעיסוי אצל מעסה מומלץ, נותן מכל הל

אחרי שלושה שבועות של התנדבות אינטנסיבית, האשראי פתאום לא עבר והיא נזכרה שיש דבר כזה כסף, פרנסה, שכר דירה. היא החליטה לעצור רגע את ההתנדבות ולחזור לעסק שלה, הסטודיו לאמנות, ולהחזיר את החוגים שהיו שם . אבל לאנשים אין כסף עכשיו . ובטח שלא למותרות . ובוודאי שלא לאמנות . "התחלתי לכתוב הודעה שחוזרים לפעילות, ואז כשהגעתי לנושא העלות, פשוט קפאתי. איך אני אבקש כסף מאנשים בזמן מלחמה? זה מרגיש לי לא מוסרי ". חשבתי על ההנחה שלה, שאמנות בזמן מלחמה היא מותרות. אני שהייתי חלק מתנועה חברתית

"תמיד חשבתי שכדאי שפשוט אכניס יותר ממה שאני מוציא, וככה אחיה ברווחה. לא התעסקתי אף פעם בתקציב, לא רוצה להתעסק בזה. הבעיה שככל שהתקדמתי...

אני עצמאית, זה נכון. אבל למה שאייצר תוכן? כאילו שאין לי מספיק עבודה... עסקים שמספקים מוצר פיזי, באמת לא צריכים לייצר תוכן מעבר לתיאור...

זהו את עצמאית, התפטרת מהעבודה שכל כך סבלת בה ועכשיו את הבוס של עצמך. את קמה בבוקר חדורת מוטיבציה, בראש חולפים מלא חלומות שזה הזמן לממש...

כבר היו לי לקוחות שלא העזו לכתוב והיום אני קוראת עוד ועוד פוסטים מדהימים שלהם, שמעבירים בדיוק מי הם ומה הם.

פתאום נופלות עליי המון מטלות שלא צפיתי - בסך הכל רציתי לעשות את מה שאני אוהבת וטובה בו

מדהים המסע הזה, שבו כל הזמן אני מגלה דברים חדשים. אנשים פונים אליי לייעוץ. למה הם חושבים שיש לי משהו להגיד להם? בתנועה רק רציתי שישאלו...

כבר קשה לבחור מקצוע אחד שיתאים לנו. ואולי לחלק מאיתנו הגורל הזה פשוט לא מתאים? גיליתי שיש לזה שם וזה נתן לי אישור מחודש.

לימדו אותנו לחשוב שיש חתן אחד שיתאים לנו, האביר על הסוס הלבן. כך גם שיש יעוד מקצועי אחד. למה כדאי להשתחרר מהחשיבה הזו?