"אני צריך שהעסק ירוויח מהר"

"אני צריך שהעסק ירוויח מהר, כי הגעתי לאפס בחשבון הבנק שלי".

אני מקשיבה בשתיקה. מנסה לבחור משהו נכון להגיד שלא יהיה ביקורתי מדי. זה קורה לי לפעמים, שאני צריכה לכבוש את התגובה האוטומטית ולמצוא שאלה שתהיה יותר מועילה לתהליך.

"זה בטח קשה, אני אומרת לו, להתחיל פרויקט כל-כך גדול כשאתה בקצה של הכסף שלך."

כן, כי אני צריך שזה יהיה רווחי ומהר, ואני לא יודע איך לעשות את זה. בגלל זה באתי אליך.

אז שמע, טוב שבאת, יש לי עצה אחת בשבילך, קודם כל תמצא עבודה.

זו יכולה להיות משרה חלקית, משהו קל ונוח, שיזרים כסף לחשבון. כי אם אתה הולך להקים עסק עכשיו מתוך לחץ כלכלי דוחק, ואתה מצפה שהעסק הזה יניב לך הכנסות כבר בחודש הבא – אתה מחזיק בציפייה לא ריאלית ופשוט מחבל בחלום העסקי שלך...

"אני מבין, את אומרת את מה שאני חושש לשמוע. אבל אני לא רוצה לעבוד במשהו שאני לא אוהב."

צריך להבין שבנאדם חנוק כלכלית יתקשה להקים עסק, במיוחד כזה שדורש ציוד ושיווק והשקעה ראשונית. אני יודעת שזה הולך לכיוון של הלוואה שאין איך להחזיר אותה.

זה כמו לקפוץ בנג'י בלי רתמה, ולהאמין שזה פשוט יהיה בסדר.

עכשיו, זה קורה לא מעט שאנשים מתבלבלים בין הצורך להכניס כסף עכשיו לבין הצורך במימוש עצמי. זה לא קל לבחור לעבוד במשהו שאתה לא אוהב כדי "להציל" את חשבון הבנק. אבל במקרים כאלה אני מבינה שהכיוון הוא לא להיסחף אתו לרעיון שלו, אלא לעזור לו להתגבר על המחסום שבמציאת עבודה מכניסה, עכשיו.

הוא מספר לי על כל העבודות שעבד בהם וסבל. שהוא החליט להפסיק לסבול. עכשיו הוא לא יודע מה לעשות, עד שכבר הבין מה הוא רוצה לעשות, שוב הכסף דוחק, וזה טרגי במובן מסוים, ללכת לעבוד שוב בעבודות מזדמנות במקום להגשים את החלום. "האם אפשר גם וגם? נכון שקצב הקמת העסק יהיה איטי יותר. אבל לפחות הוא יקום. איך אפשר גם להכניס כסף עכשיו, וגם להקים את העסק ברוגע ובסבלנות?"

אנחנו מתכננים תכנית חדשה.

פגישה אחת מדברים על מקומות עבודה ואיפה הוא יסבול כמה שפחות. מה הכי רווחי ביחס לזמן העבודה. ובכל הפגישות האחרות אנחנו מדברים על העסק ובונים את התכנית העסקית שלו. הפגישות הן ההשקעה הכלכלית הראשונה שלו בעסק, וזה מרגש.

יש גם סיפוק בלעבוד רק בשביל כסף לפעמים, זה לא דבר פסול. כשרואים את האופק, ואת השינוי העתידי שזה יאפשר – זה אפילו יכול להיות נעים.