"אני רוצה שתהיי השוטרת שלי"

הוא מספר לי שהוא מרוויח המון כסף כל חודש, והוא לא יודע לאן הכסף הולך. שהוא יכול להיכנס לחנות ולהוציא 3,000 ש"ח סתם ככה על משהו מיותר שהוא לא צריך. בדידות אולי, שעמום אולי, ובכל מקרה יש רצון לשנות את המנהג הזה.

האמת היא, שהוא היה האיש האמיד הראשון שהגיע אליי. לשמחתי ראשון ולא אחרון, אבל עד אז היו בעיקר חבר'ה צעירים שאין להם הרבה כסף. זה קצת הלחיץ אותי.

איזה ליווי צריך מישהו שיש לו הרבה כסף?

עשינו מיפוי מקיף של ההוצאות שלו וראינו לאן הכסף הולך. שמתי לב שזה לא מעניין אותו... אולי כשיש הרבה כסף לא רוצים לספור כל שקל. הייתי מבולבלת מאד. הוא כל הזמן ביקש ממני שאעצור אותו מלהוציא כסף, "ברמת השקל", הוא אמר, "אני רוצה שתהיי השוטרת שלי", ככה, בחיי!

אבל כשניסיתי לראות אתו את ההוצאות הוא בגדול פיהק.

"למה זה חשוב לך להפסיק להוציא כסף, אם יש לך הרבה ממנו?"

הוא שתק וחשב כמה דקות.

"כי זה לא אני, אני בכלל קיבוצניק. אני מבחינתי אמור להיות חקלאי ולעבוד באדמה. לא לחיות ככה ולבזבז בלי הכרה. אני לא מבין איך נהייתי כזה".

יחד חקרנו את השינוי שהוא עבר בהתאמה למקום העבודה שלו, שמלא באנשים שבאים מסטטוס גבוה. איך זה טלטל את עולמו ואת אישיותו, ויצר איזה בלבול לגבי הערכים הפיננסיים שלו.

ניסינו למצוא מטרה חשובה מספיק כדי לחסוך עבורה.

"לקנות חלקת אדמה בערבה", הוא אמר. ולפרוש שם לפנסיה. לגדל ירקות. ודווקא זה נתן משמעות פתאום, סיבה להפסיק לבזבז.

בגילוי נאות, השיחה הזו הייתה מרתקת, אבל היא גם הייתה האחרונה בתהליך שלנו. לא כל התהליכים מסתיימים בתרועת הצלחה. חלק פשוט נעצרים, אולי מתוך פחד ואולי מתוך חוסר רצון, אולי בעצם הוא הבין שטוב לו כמו שהוא, ואולי עבר לערבה והתנתק מציוויליזציה?

אני לא יודעת. אבל שם למדתי שלא תמיד הטבלאות וההוצאות הן המקום להתחיל ממנו. לא לכולם זה חשוב. לפעמים כדי להתחיל לעשות שינוי צריך לחזור למקור שלנו, ולמצוא איזה "למה" מאד חזק וברור, אי שם בנקודת ההתחלה.