שיחה שששמעתי כילדה, עיצבה את תודעת המחסור שלי

כשהייתי ילדה שמעתי את ההורים שלי מעבר לדלת מדברים על זה שאין מספיק כסף. לא חסר לנו דבר, אבל כן היו וויתורים... גדלתי בתפיסה שאנחנו עניים, שאין לנו מספיק. מאז ועד היום המצב השתנה, ובכל מקרה אנחנו לא מדברים על זה הרבה. אני עדיין זהירה, לא רוצה לגזול מהם כסף. אפילו אם הם לוקחים את כל המשפחה למסעדה אני מזמינה רק מנה ראשונה, כדי לחסוך להם."

היא חיה את המחסור, שלקחה עליו סוג של אחריות מתוך דאגה להורים.

מתוך אכפתיות של בת בכורה היא אימצה את התפיסה שאין להם כסף, והגדילה אותה – מבחינתה גם לה אין כסף ולא יהיה לה כסף, כי ככה זה אצלם במשפחה.

כשאנחנו עושות מיפוי של הנתונים הכלכליים שלה, אנחנו רואות תמונה הפוכה: היא מרוויחה הכי הרבה שאי פעם הרוויחה, יש לה הכנסה חודשית יציבה ואפילו אפשרות לחסוך כל חודש. ככל שהמספרים מוכיחים את עצמם, היא לא מאמינה: חושבת שנפלה טעות בנתונים...אבל אלו ההכנסות שלה, על אמת. היא מרוויחה ממש סבבה.

אימוץ התסריט הכלכלי השלילי, השפיע עליה בכל מיני צמתים בחיים. היא בחרה בחירות מקצועיות יותר "בטוחות", מחשש להיכנס למחסור. היא וויתרה על לימודים מעשירים, כי הניחה שבמצבה זה מותרות - מבלי לדעת מהו המצב באמת.

תודעת מחסור היא נושא מאד מפוקפק. כמה היא אמיתית או מדומיינת? אין דרך לענות על זה, משום שאדם עם תודעת מחסור, כלומר חושב שהוא במחסור ללא קשר למצב הקונקרטי, יעשה בחירות בחיים שמתאימות למחסור, וכך אולי ייצור מציאות שבאמת יש בה מחסור!

כשזיהינו את ה"פילטר" הזה – של המחסור, שדרכו הכל נמדד ונבחן ונבחר, ראינו את כל האפשרויות שהוחמצו. הצלחנו להניע שינוי תודעתי, גם אם קטן בהתחלה, שיאפשר לה להרגיש זכאית, ראויה ויכולה לעשות בחירות מתוך הרצון, ולא מתוך תודעת המחסור המתמשכת. היא למדה לבחור מתוך ראיית הנתונים, הכרת המצב הקיים, ולא מתוך ההנחה שאין לה כסף.

זה שיעור כלכלי מדהים.

לפעמים התשובה היא לא במספרים! אלא בתודעה שלנו. זו שמפרשת וקובעת מהו חוסר ומהו שפע... זו שלפעמים היא אינה גמישה ומחילה רעיונות מסויימים וקבועים על מציאות משתנה.