כשמגיע תינוק חדש לעולם, הכל משתנה – ובמיוחד כשאת עצמאית בחופשת לידה. אין מישהו שיחליף אותך, אין תשלומים קבועים שממשיכים להיכנס, וההחלטות שאת צריכה לקבל לא דומות לאלה של שכירה. המאמר הזה מוקדש לכל עצמאית שחולמת על חופשת לידה ולא בטוחה איך זה אמור להיראות – כלכלית, רגשית ומעשית. תכנון כלכלי של חופשת הלידה בתור עצמאית אין לך את היכולת פשוט לצאת לחופשת לידה ולדעת שבסופה מחכה לך תלוש משכורת. צריך כאן תכנון כלכלי – שבו את משערת כמה זמן תרצי להמשיך את חופשת הלידה לאחר שלושת החודשים

להביא ילד לעולם זו הבחירה הכלכלית הכי ניצחית שאפשר לעשות. הניהול הכלכלית הופך להיות משק בית משפחתי.

לפני שעושים ילד חשוב להסתכל על מערכת היחסים הזוגית שלנו עם כסף. ההורות תעצים את כל האתגרים הכלכליים

תמיד חשבתי שאני מחוסנת מפני קניות אימפולסיביות. וובינר אחד הספיק כדי להפיל אותי,

לקוחה שלי חזרה מחופשת לידה עם חלום מקצועי חדש. יש חלומות שחייבים להתגשם, אבל איך?

צריך לבקש כסף מההורים, וזה רגע בו הרבה קולות פנימיים צפים. לא נעים להיות תלויים כלכלית - מה ההשלכות של זה?

דברים שספגנו כילדים לגבי כסף, מעצבים את ההתנהגות הכלכלית שלנו עד היום. בליווי כלכלי רגיש אפשר לעבוד על זה.

האם אנחנו סתם מפרסמים ברשתות לחברים של עצמינו? הרי ברור שמי שרואה אותנו, במיוחד בפייסבוק, הם אנשים שאת רובם אנחנו מכירים. זו שאלה שמטרידה אותי לא מעט. אני רואה את אותם אנשים שאני מכירה, קרובים ומכרים. וגם מי שמגיב לי לפוסטים זה בסוף אנשים שמכירים אותי ומפרגנים. אז מה הקטע? אם כולנו בביצה הכאילו שיווקית הזו למה אנחנו כל כך פא***ג מתאמצים? ובכן יש לי מה להגיד על זה. קודם כל, הפרסום בפייסבוק עובד. אנשים קוראים אתכם, שוב ושוב, מתחברים או שונאים אבל העיקר, זוכרים מי אתם. אז מה אם

קורה לא מעט שאנשים מתבלבלים בין הצורך להכניס כסף עכשיו לבין הצורך במימוש עצמי. זה לא קל לבחור לעבוד במשהו שאתה לא אוהב כדי "להציל" את עצמך.

זה לא עקרון בעיניי, להיות יקר. מי שבא אליי גם ידע לומר שאני לא יקרה בכלל, הוכחה מצויינת לטענה שלי. אני לא דוחקת באנשים להעלות מחירים כי מחיר גבוה זה אידיאל בעיניי, בכלל לא. אם אני שואלת מישהי, למה את לוקחת כל כך מעט? היא יכולה לענות לי בכמה תשובות: תשובה 1: "זה עקרון שלי ,אני רוצה להיות נגישה לכולם, ומעדיפה לשמור על המחיר נמוך ממחיר השוק" אוקי סבבה נשמע מעולה. עקרון חשוב. רק שימי לב שזה לא מכסה על חשש מלגבות כסף או תחושה של פיחות ערך לגבי מה שאת עושה. תשובה 2: "כן, אני יודעת

איש עשיר שמכור לקניות ביקש ממני לפקח עליו. זה היה מסקרן, מביך וקצר. למה שאדם עם הרבה כסף ירצה ליווי כלכלי?

הלכתי לספרית שהמליצו לי עליה, לוקחת 150 ש"ח לתספורת. התאפקתי מאד אבל אחרי עשרים דקות של שיחה נפלט לי: "למה את לוקחת כל כך מעט?" העמקנו בשיחה על כסף ורגשות וכמה זה קשה להעלות מחיר ללקוחות וותיקות, נתתי מקום לחששות שלה. אחרי שנה באתי שוב להסתפר (כן זה לא דבר שאני עושה הרבה...) וכשזיהתה אותי אמרה לי:" אה, בזכותך העליתי מחירים!" שילמתי יותר כסף כמו גדולה ותהיתי אם זה משמח אותי או בעצם פחות, אבל עדיין המחיר הרגיש ממש הוגן ומתאים. עוד חוויה: הלכתי לעיסוי אצל מעסה מומלץ, נותן מכל הל

אחרי שלושה שבועות של התנדבות אינטנסיבית, האשראי פתאום לא עבר והיא נזכרה שיש דבר כזה כסף, פרנסה, שכר דירה. היא החליטה לעצור רגע את ההתנדבות ולחזור לעסק שלה, הסטודיו לאמנות, ולהחזיר את החוגים שהיו שם . אבל לאנשים אין כסף עכשיו . ובטח שלא למותרות . ובוודאי שלא לאמנות . "התחלתי לכתוב הודעה שחוזרים לפעילות, ואז כשהגעתי לנושא העלות, פשוט קפאתי. איך אני אבקש כסף מאנשים בזמן מלחמה? זה מרגיש לי לא מוסרי ". חשבתי על ההנחה שלה, שאמנות בזמן מלחמה היא מותרות. אני שהייתי חלק מתנועה חברתית

לקח לי זמן להבין איך נראית שותפות כלכלית, ולהיפרד מהאמונה המיסטית ש"יהיה בסדר", זו שרציתי לאמץ כדי להביא ילדים לעולם במהירות.

הוא דיבר כבר עם 3 יועצים עסקיים שונים, שאמרו לו שהעסק שלו למנעולנים יכול לעוף. אבל זה לא הרגיש לו נכון. אמנם העסק מצליח ויש לו המון ביקוש, אבל כבר שנתיים שהוא לא נהנה. ורק המחשבה על להשקיע אפילו עוד יותר בדבר הזה שהתחיל כהכנסה מהצד והפך למפלצת – עושה לו צמרמורת לא נעימה. הוא פונה אליי כי חשב שאולי אני אגיד משהו אחר. אני שואלת אותו שאלה מפתיעה. "אתה אוהב לפרוץ מנעולים?" 3 יועצים עסקיים, אף אחד מהם לא שאל את זה. בשיחה כנה ופתוחה ונטולת מספרים, עשינו את מה שאף יועץ לא עשה איתו –

היא ילדה לפני חודשיים, ונמצאת בעומקי חופשת הלידה. ההיריון היה כבד, הלידה הייתה טראומטית, ובבית עם התינוק – מקסים ומשעמם. מאז החודש השמיני בערך ההוצאות שלה על ציוד וכל מיני דברים תינוקות זינקו, אבל בחישוב זריז היא סופרת לפחות 3,000 ש"ח שיצאו סתם. על דברים מיותרים ובצורה אימפולסיבית. "זו הרגשה חמוצה", היא מספרת לי. "אני יודעת שאני קונה משהו שיכול להיות שהוא מיותר. אבל אני לא מצליחה להפסיק. כל הזמן צצות לי פרסומות ואני משועממת ואני לבד והכי גרוע – שהפלאפון שלי זוכר את הפרטי אשרא

עבור אנשים רבים, כסף הוא נושא מעורר חרדה. עם עבודה אטית ורגישה, אפשר לשנות את זה.

כמו הרבה צעירים, ההורים שלו עוזרים לו; הוא סטודנט וכמעט לא סוגר את החודש. הוא לא צריך לבקש את העזרה שלהם; אבא ואמא מקבלים עדכון שוטף מהבנק, שנמצא בסניף שלהם, ומטופל על ידי הבנקאי הוותיק שלהם. ברגע שהחשבון נכנס למינוס הם שמים שם כסף, ומכסים. תמיד אמא שלו דואגת להזכיר לו שהם עשו את זה, עם תבלין של רגשות אשמה – "איך אתה לא מטפל בזה? איך כל כמה חודשים, צריך להציל אותך מהמינוס?" הוא מקבל בכניעה את רגשות האשמה שרק גורמים לו להרגיש עוד יותר מטומטם. הוא אפילו לא הספיק לראות שיש מינו

היא היתה הרבה שנים בתנועה חברתית וחיה בקומונה. רגע, זה הסיפור שלי! אבל לא, האמת היא שזו מישהי שהגיעה אליי לקליניקה... לצד העולם שעבר טלטלה ושברון מול העזיבה הצורמת, צריך עכשיו לבנות את החיים מחדש... ולצד אלף שאלות טורדניות כמו "איך מתנהלים?" "מי החברים שלי?" ו"איפה אני גרה?" , אחת השאלות הצורמות ביותר היא, מה לעזאזל אני עושה כשאני לא בתנועה? "שום דבר לא נראה לי חשוב", היא אומרת לי בפעם המאה. ובאמת, אני מכירה את התחושה. אחרי ניהול של פרוייקטים עצומים כבר בגיל 22, אחרי גיוס תרו

הפחד שלי מעימות הוביל אותי לא פעם לשקרים כלכליים. להגיד לכם שזה עזר? ובכן, בטווח הקצר - כן. אבל לאורך זמן, להסתרה תמיד היה מחיר. היא תמיד הע