טעות שעלתה לי 8,000 שקל

כמלווה אנשים למודעות פיננסית, אני יודעת שהסיפור הבא לא יאיר אותי באור חיובי. ובכל זאת, הנה הוא: בשבוע שעבר, בעקבות וובינר שהשתתפתי בו, רכשתי מוצר שאיני זקוקה לו בסכום של לא פחות מ-8,000 שקל. כן, אני מודעת לאירוניה.

לאחרונה הבחנתי שאני נוטה להוציא כספים בקלות רבה יותר, במיוחד על דברים הקשורים לעסק שלי: הרצאות, מינויים וקורסים. הוובינר הזה עסק בשיווק, נושא שתמיד מעניין אותי, הדרכה של אדם שאני מעריכה ועוקבת אחריו, אף שהשירות שלו יקר עבורי.

כראוי לאיש שיווק מנוסה, המרצה היה משכנע להפליא. הוא הציג חבילה שלכאורה תגדיל את הכנסות העסק למאות אלפי שקלים, עם בונוס מפתה לששת הנרשמים הראשונים.

השעה הייתה מאוחרת, ואני הייתי בנסיעה. הקשבתי לו וחשבתי לעצמי: "כמה אני רוצה את התהליך הזה". שכנעתי את עצמי שאפשר לשלם בתשלומים, שזה פשוט ישתלב בהוצאות שלנו, לא נרגיש את זה. זה היה הרגע שבו הייתי צריכה לעצור ולפקפק; בדרך כלל אני לא קונה בתשלומים. אבל לא עצרתי.

כשהגעתי הביתה, לא חשבתי פעמיים. נכנסתי לקישור והזנתי את פרטי האשראי. בן זוגי ישב לידי, ואני אפילו לא שיתפתי אותו במעשיי. זו הייתה הסתרה כלכלית בהתגלמותה, נושא שכתבתי עליו בעבר. סמכתי רק על שיקול דעתי באותו רגע, ולא רציתי שאיש יתערב לי בהחלטה. ציפיתי שלאחר הרכישה ארגיש התלהבות ושמחה, אבל כשניסיתי להירדם, הראש התמלא במחשבות טורדניות. דברים כאלה אינם אמורים לקרות לי. הוצאות אימפולסיביות קטנות - כן, אבל 8,000 שקל? זה לא אופייני לי כלל.

כשלא הצלחתי להירדם עשיתי את מה שכולנו עושים, פתחתי את הטלפון. ואז נתקלתי בנתון מפתיע:

כ-40% מכלל הרכישות ברשת הן הוצאות אימפולסיביות.

זהו מספר עצום של רכישות הנובעות מדחף רגעי ולא מצורך אמיתי. אמנם חלק מהקניות האלה מתבררות כמועילות, אך לרוב אנחנו כלל לא משתמשים במוצרים שקנינו מתוך דחף רגעי.

התעוררתי למחרת עם תחושה חמוצה, והתוודיתי בפני בן זוגי. להפתעתי, הוא לא נזף בי, אלא רק הביע פליאה מההתנהלות הלא אופיינית שלי. תוך כדי השיחה עמו, הבנתי שהמוצר הזה כלל אינו מתאים לצרכיי, ושיכולתי להשקיע את הכסף הזה בדברים אחרים לפיתוח העסק.

אז כיצד זה קרה? ובכן,

אנשי שיווק מיומנים יודעים בדיוק איך לגרום לנו לקנות מיד.

הם יוצרים תחושת דחיפות, מציעים הטבות זמניות, ומבטיחים שהמוצר יפתור את כל בעיותינו. אך האמת היא שזה לא רק הם; המוצר הזה נגע בנקודות רגישות אצלי ועורר כמה צרכים עמוקים. ראשית, הייתה השאיפה לפתח את העסק שלי, במיוחד כשאני חשה חוסר בזמן ובאנרגיה. שנית, הצורך בתחושת ביטחון ושליטה בעתיד העסקי שלי. בנוסף, היה שם הרצון לספונטניות ולתחושת חופש - היכולת לפעול מהבטן בלי לחשוב יותר מדי. ולבסוף, הצורך להרגיש עצמאית ונדיבה כלפי עצמי. כל אלה התערבבו יחד ליצור את הדחף הבלתי נשלט לרכישה.

מעניין לציין שבתקופות מערערות, כמו מלחמה, קנייה אימפולסיבית נעשית נפוצה אף יותר. הערעור הרגשי גדול, וכל מוצר המבטיח הקלה או ביטחון עתידי נראה מפתה במיוחד.

בסופו של דבר שלחתי אימייל נוגע ללב, וביקשתי החזר. למזלי קיבלתי תשובה חיובית ומהירה. בכסף שחסכתי הזמנתי אוכל והתיישבתי על הספה, מהרהרת בתסכול שבמצב. כי לפעמים, גם כשאנו יודעים טוב יותר, זה פשוט מנחם לקנות משהו.