צרכנות של אחרי לידה

היא ילדה לפני חודשיים, ונמצאת בעומקי חופשת הלידה. ההיריון היה כבד, הלידה הייתה טראומטית, ובבית עם התינוק – מקסים ומשעמם.

מאז החודש השמיני בערך ההוצאות שלה על ציוד וכל מיני דברים תינוקות זינקו, אבל בחישוב זריז היא סופרת לפחות 3,000 ש"ח שיצאו סתם. על דברים מיותרים ובצורה אימפולסיבית.

"זו הרגשה חמוצה", היא מספרת לי. "אני יודעת שאני קונה משהו שיכול להיות שהוא מיותר. אבל אני לא מצליחה להפסיק. כל הזמן צצות לי פרסומות ואני משועממת ואני לבד והכי גרוע – שהפלאפון שלי זוכר את הפרטי אשראי. בלחיצת כפתור אני מוציאה כסף, לא לוקחת רגע לחשוב אם זה באמת נחוץ..."

אני מבינה אותה, כי... היא אני. ובשיחה עם עצמי אני מנסה להראות לי קצת חמלה ולא להעביר ביקורת צולבת מדי.

אני מנסה לחשוב, אילו צרכים מתמלאים כשאני קונה דברים באינטרנט?

עניין, ציפייה למשהו שיגיע. תחושה של התקדמות. משהו שאני מסוגלת לעשות, במקביל להנקה או הרדמה. משהו פרקטי, משימתי, למרות המגבלה החדשה – תינוק. תחושה של התקדמות והשפעה.

הצרכים האלו הם סופר משמעותיים. יש משהו בהיריון ובחופשת לידה שכמו מרחיק אותי מהעולם, משכיח ממני שאני יכולה לעשות דברים נוספים. אני מתייחסת לתופעת הצרכנות שלי כסימן, מצפן. איך אני יכולה למלא את הצרכים האלה, מבלי לבזבז כל כך הרבה כסף מיותר?

מנסה להבין מה יעזור לי למלא את המצברים הריקים – מצבר ההשפעה ומצבר העניין – וחוזרת לדברים שהיו שם קודם, לפני ההיריון והלידה – ליצור תכנים, ללמוד, לפגוש אנשים. אם אני אעשה את הדברים האלו, אני אוציא פחות כסף? מקווה שכן.

אז במקום רשימת קניות, יצרתי רשימת רעיונות. דברים שאפשר לעשות בחופשת לידה ועם תינוק שישן עליי.

הזמן המת שבהנקות ובהרדמות מתמלא בכתיבת פוסטים חדשים, במקום שיטוט ב'עלי אקספרס'. ההוצאות על ציוד מיותר הומרו בסדנאות לאימהות ותינוקות. הגלילה האינסופית הופסקה לטובת קריאת ספר. לאט לא מנסה להבין מה חשוב – ויוצאת מבועת ה"משעמם לי", "הרגע ילדתי", "אני לא בתפקוד", לטובת משהו אחר וחדש.