יצאתי לעצמאות ואין לי מה לעשות

זהו את עצמאית, התפטרת מהעבודה שכל כך סבלת בה ועכשיו את הבוס של עצמך. את קמה בבוקר חדורת מוטיבציה, בראש חולפים מלא חלומות שזה הזמן לממש אותם. את מתיישבת מול המחשב ו... כלום. בלק אאוט, לא ברור מה עושים עכשיו. אחרי שבדקת מיילים, הגבת לפוסטים וטיפלת בכמה סידורים, נדמה שאין משימות. היומן ריק - אין בו פגישות או עוגנים, ומה שנדמה היה כמו רשימת שאיפות לשתי משרות מלאות לפחות, הוא עכשיו אבטלה גמורה שלא לומר בטלנות.

ככל שהשעות חולפות ויום העבודה מתקצר את נכנסת ללופ של חרדה - מה עושים, איך מתקדמים ואיך בכלל אני אגיע לאותה משכורת שהייתה לי בעבודה הקודמת? התקיעות הזו מבהילה ונדמה שהשינוי קריירה הזה היה טעות.

איך אפשר להתמודד עם הואקום הזה, עוד לפני שיש לך עסק עצמאי פעיל? לפני שיש לקוחות לפני שהטלפון מצלצל מעצמו, מה בכלל ממלא את היום שלך?

נפלתי אינספור פעמים לבור הזה, והאמת שגם נכנסתי ממש לדיכאון. היום אני מבינה שזו אשליה - באמת יש המון מה לעשות כשיוצאות לעצמאות, הבעיה היא שאין מי שינהל את זה עבורך. רק את יכולה לקבוע את המסגרת ודרושה כאן משמעת עצמית מ-ט-ו-ר-פ-ת.

אני לוקחת את היומן וקובעת פגישות עם עצמי. כל פעם על משימה אחרת, המשימות האלה לכאורה לא דחופות אבל בלי לקדם אותן כלום לא יקרה. משריינת זמן לכל משימה, בלי ללחוץ יותר מדי. נהנית מזה שיש לי בוקר ארוך, שאפשר לקום בנחת ואפילו לעשות הליכה או יוגה. אבל אחר-כך - יום עבודה. למדתי לא לזלזל במשימות האלה, הלא דחופות, הלכאורה "שוליות" רק של התחלה שלא ברור איך הן מקדמות אותי. למדתי להיות בתנועה, ולא להיקלע למערבולת הזו של תחושת התקיעות והקיפאון.